ברק אלקלעי
כלכלן
כלכלן
אם
נתייחס לבעלי מקצוע חופשי שיש להם ביקוש
במגזר הפרטי או הציבורי, החל ממורה דרך מהנדס, כלכלן, רופא וכו', המעבר מסטטוס
שכיר לסטטוס עצמאי מלווה לרוב בחששות לא מעטים.
החל
מהחשש הטריוויאלי של אובדן רשת הביטחון בדמות דמי אבטלה, דרך החשש להצליח בשוק
תחרותי ללא המיתוג והגב הפיננסי שיש לחברות גדולות רבות, שהן המעסיק העיקרי לאותם
שכירים בעלי מקצוע חופשי.
אך מניסיוני
יש משהו עמוק יותר במעבר בין הסטטוסים, אין זה ניתוח רציונלי של סיכון מול סיכוי,
אלא אובדן של 'דמות הורית' שנמצאת לרוב בחיי השכיר.
בביטוי
'דמות ההורית' אינני מתכוון לתחליף אב או אם, אלא לדמות שניתן לפנות אליה בזמן צרה
או בעיה הלוקחת על עצמה את האחריות לפתור את הסוגיה.
הדוגמא
רלוונטית מאוד בדרגים הנמוכים ובדרגי הביניים שתמיד יכולים לפנות לדרג מעליהם
ולהעביר אליו את האחריות או הבקשה לסיוע. אך הדוגמא גם רלוונטית בדרג מנכ"ל
שמעליו יש יו"ר דירקטוריון או בעלים, שאליהם ניתן לפנות כדי לקבל החלטה או
להזרים הון או כל סיוע אפשרי.
זו
המשמעות הפסיכולוגית העמוקה בעיני של 'דמות הורית' - הידיעה בירכתי המוח שניתן לפנות למישהו
שיסייע/ידריך/יעזור/ייקח אחריות/יחשוב מחדש.
המציאות
שרוב השכירים חווים היא, שמאחורי אותה נוחות, לרוב אנו נתקלים באנשים שאינם באמת
ההורים שלנו והאינטרסים שלהם אינם הרווחה שלנו, אלא הרווחה שלהם עצמם ושל משפחתם,
וברגע האמת לרוב אנחנו לבד; וה'דמות ההורית' שאולי אכן הייתה קיימת בקיבוץ או
בקואופרטיב או בוועדים של שנות ה-80 שדאגו לחבריהם כאילו היו משפחה, נשארה רק
בירכתי מוחנו ולא במציאות.
מה שאנו
נשארים איתו הלכה למעשה הוא תשלום כבד בהתקדמות ומיצוי כשכיר, מול ביטחון שלא באמת
קיים לאורך הדרך. הביטחון לא באמת קיים בחברה המודרנית מאספקטים רבים ומגוונים,
החל בפשיטת רגל של החברה, דרך תוכניות התייעלות, מיזוגים שונים המותירים חטיבות שלמות חסרות ערך, שוק מוצרים משתנה ואולי
האופציה הפשוטה מכל – בוס שהתחלף שאיננו רואה את העולם דרך אותה השקפה כמו הבוס
הקודם.
מנגד מה
יש לנו כעצמאים ? מה אנו מקבלים תמורת נטישת אותה תחושת ביטחון שאיננה עומדת בקנה
אחד עם המציאות ?
שוב, אני
חושב, שאנו מקבלים משהו עמוק יותר מאשר סיכוי מול סיכון, אנו מקבלים אנרגיה חופשית
לקדם עצמנו. כשכיר בחברה אנו לרוב מבזבזים הרבה מאוד מהאנרגיה שלנו על 'פוליטיקה'
של קידום או הישרדות בניגוד לעבודה כעצמאי, שבה גם 'פוליטיקה' ארגונית איננה באמת
בזבוז זמן, אלא תהליך להשגת מטרה.
השוני
הראשון בעקרון בזבוז האנרגיה נובע מכך שכשבעלים של חברה מצליח בפרויקט ההשפעה על
עולמו היא דרמטית, החברה מייצגת אותו, שיפור מהותי בחברה לרוב משפר את חייו ברבדים
רבים (איתנות החברה, הגשמה, יכולת להתפתח...). כאשר שכיר מצליח להניע את החברה בה
הוא עובד לכיוון מסוים, יש סיכוי סביר מאוד שאחרים ייהנו מפירות עמלו, החל מהבעלים
(שהשיפור נשאר בחברה שלו) דרך המנהלים שלו וכלה ממנהלים מקבילים שאולי יקבלו
אחריות על ניהול הפרויקט.
השוני השני
נובע מהעובדה הפשוטה שעצמאי נמצא בראש הארגון, בין אם יש לו מאות עובדים ובין אם
הוא לבד. כשבעלים של חברה מפעיל
'פוליטיקה' כדי לשכנע את הארגון ללכת לכיוון מסוים, או עצמאי קטן מפעיל 'פוליטיקה'
על לקוח כדי שיחזור, ההשפעה שלהם על הארגון שהם עומדים בראשו שונות לחלוטין משכיר
הממוקם במקום כלשהוא באמצע הארגון.
השוני
השלישי נובע מהעובדה שעצמאי יכול להחליט על אסטרטגיה עסקית שמתאימה ב1,000 אחוז
ליכולותיו, אם הוא פותח חנות לממכר מזון הוא יכול להחליט בדיוק על טיב המזון שיוגש
בחנות, סוג הקליינטורה שפונים אליה, אופי ההגשה במקום וכו'. שכיר לרוב יתאים עצמו
לאסטרטגיה עסקית המתאימה לבעלי המקום ולכן ישקיע יותר אנרגיה כדי להצליח.
לסיכום
ניתן לומר שבמעבר משכיר לעצמאי אנו מאבדים רשתות בטחון הקיימות במציאות (דמי אבטלה
וכו') והרגשת בטחון, שאיננה תמיד מעוגנת במציאות.
מצד שני
אנו מקבלים שחרור של 100 אחוז מהאנרגיות שלנו לקדם עצמנו בשבילנו ולא בשביל אחרים
בדרך שלנו ובהתאם ליכולות שלנו. סביר להניח שאדם המשקיע יותר מהאנרגיה בהצלחה
במקום בהישרדות יצליח יותר.
למי כדאי
להיות עצמאי בעיני ? בפשטות - מי שמאמין שהוא יכול להיות ממוקד מספיק כדי לנצל את
ההזדמנות להשקיע את האנרגיה בעצמו. מי שמאמין שכעצמאי, סביר להניח שיתפזר, דווקא
העבודה כשכיר מתאימה לו היות והתוואי הארגוני המוגדר מראש ישמור עליו מפני פיזור.
