נוגה בובר-בן דוד
יועצת ארגונית
יועצת ארגונית
חג השבועות, העלה בי כמה מחשבות לגבי תהליך הייעוץ בראי מגילת רות. המגילה, המתארת את קורותיהן של רות ונעמי, מסתיימת ב"הפי אנד" האולטימטיבי – מתברר לנו שרות, שמצבה בתחילת המגילה בכי רע, היא חוליה מרכזית בשושלת המרכזית ביהדות – שושלת בית דוד. רבות כבר נכתב על המגילה בהקשרים רבים; אני אתמקד באחת הסיטואציות המרכזיות ואבחן את ההיבטים הרלבנטיים לתהליך הייעוץ.
לאחר פגישתה הראשונה של רות עם בעז, בה פועלת רות באסרטיביות ובעצמאות וכובשת את לבבו: "ואנכי לא אהיה כאחת שפחותיך", מזמין אותה בעז המסוחרר לאכול יחד עימו ועם הקוצרים, ואף מעניק לה צידה לדרך, אותה היא חולקת בשמחה עם נעמי בשובה לביתן המשותף. האקט השני בין השניים, שבו נתמקד, הוא ביאתה של רות אל בעז לגורן בלילה. נעמי, במספר פסוקים בודדים ומתמצתים בפרק ג, אומרת לרות בדיוק כיצד עליה לנהוג:
א וַתֹּאמֶר לָהּ נָעֳמִי חֲמוֹתָהּ בִּתִּי הֲלֹא אֲבַקֶּשׁ-לָךְ מָנוֹחַ אֲשֶׁר יִיטַב-לָךְ. ב וְעַתָּה הֲלֹא בֹעַז מֹדַעְתָּנוּ אֲשֶׁר הָיִית אֶת-נַעֲרוֹתָיו הִנֵּה-הוּא זֹרֶה אֶת-גֹּרֶן הַשְּׂעֹרִים הַלָּיְלָה. ג וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ וְשַׂמְתְּ שמלתך (שִׂמְלֹתַיִךְ) עָלַיִךְ וירדתי (וְיָרַדְתְּ) הַגֹּרֶן אַל-תִּוָּדְעִי לָאִישׁ עַד כַּלֹּתוֹ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת. ד וִיהִי בְשָׁכְבוֹ וְיָדַעַתְּ אֶת-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכַּב-שָׁם וּבָאת וְגִלִּית מַרְגְּלֹתָיו ושכבתי (וְשָׁכָבְתְּ) וְהוּא יַגִּיד לָךְ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשִׂין
רות משיבה לה: כֹּל אֲשֶׁר-תֹּאמְרִי (אֵלַי) אֶעֱשֶׂה, ואכן מבצעת את המשימה בשלמות – אולם אינה מסתפקת בכך. כאשר בעז מתאושש מההלם (בכל זאת, לא כל יום בעבודה כולל התרחשות כזו...) ושואל "מִי-אָתְּ", היא משיבה: "אָנֹכִי רוּת אֲמָתֶךָ, וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל-אֲמָתְךָ, כִּי גֹאֵל אָתָּה".
בין אם המשך הלילה בגורן כלל לימוד תורה נלהב של השניים, כדברי חז"ל, או עיסוק נלהב לא פחות בסוגיות ארציות יותר, נותיר בשלב זה את הזוג לנפשו ונתעמק בסיטואציה מפרספקטיבה הייעוצית.
כל מילה ומילה בדברי נעמי מעידה על תכנון קפדני, וחשוב מכך – הבנה מושלמת של השחקנים: בעז הוא גבר שבגברים, ונעמי מכוונת למטרה בדיוק רב: על רות להגיע אליו כשהוא שבע ואינו עייף, רחוצה ומבושמת (מן הסתם חזון לא נפרץ בימים ההם), ולהותיר לכאורה את היוזמה בידיו. על פניו, נראה כי נעמי אינה מותירה לרות חופש פעולה כלל; ההוראות יורדות עד לאחרון הפרטים. עד כאן נראה כי מדובר הרבה יותר בניהול, ניהול מוצלח מאוד אמנם, אולם לא בייעוץ. תהליך ייעוצי אין משמעותו מתן הוראות הפעלה מדויקות לנועץ, אלא מתן כלים, חשיבה משותפת ומקום לניתוח וחשיבה על הדברים.
מאידך, נראה שיש כאן מרכיב נוסף שכדאי לקחת בחשבון. מדבריה של נעמי לרות ניתן היה לחשוב שתפקידה של רות יסתכם בארגון התפאורה, והיוזמה תהיה כולה בצד של בעז ("והוא יגיד לך את אשר תעשין"). אולם, תשובתה של רות לשאלתו הבסיסית למדי של בעז מעידה על משהו אחר לגמרי. בעשר מילים מדויקות, היא מבהירה לבעז באלגנטיות מוחצת את מערכת היחסים העתידית ביניהם, וחשוב מכך – את מה שנדרש ממנו לעשות (לגאול חלקת אדמה) בכדי לממש אותה. בהחלט אין כאן ציות עיוור להוראותיה של נעמי, להיפך – רות מתגלה לפתע כדמות יוזמת, אסרטיבית ואינטליגנטית ביותר. אם נשוב להקבלה לתהליך הייעוץ, נראה שבכל זאת יש כאן היבט רלבנטי: רות חשה שדווקא יש לה מרחב לשיפוט עצמאי וליוזמה משלה, אותו היא מנצלת בכשרון רב כדי להנחית את המהלך המכריע על בעז (המאושר, בואו לא נשכח).
אם כן, יש היבטים לכאן ולכאן. אמנם נעמי יורדת לפרטים בצורה שאינה מאפיינת כלל ייעוץ במשמעותו המודרנית, אולם היא כן מעניקה לרות את הכלים ליזום ולנצל בעצמה את מרחב הפעולה שנוצר בינה לבין בעז. השאלה האם נעמי אכן פעלה במכוון בכדי להעניק לרות את הכלים ליזום ולפעול עצמאית, או שמא היתה זו פריצת גבולות מוצלחת מאוד מצדה של רות, דינה להישאר פתוחה.
הסיפור מציב בפנינו את השאלה המלווה כל תהליך ייעוצי: היכן עובר הגבול בין רמת המעש וההכוונה הנקודתית לבין טיפוח יכולתו של הנועץ להיות האחראי והיוזם בפעילותו היומיומית? ההצלחה של רות נבעה משילוב בין תכנון קפדני ומדויק לפעילות עצמאית ברגע האמת, וברור כי תמהיל כזה מהווה שאיפה של כל תהליך ייעוצי. מציאת המינונים המדויקים בכל סיטואציה ייעוצית מהווה תמיד אתגר.
והערה לסיום: חשוב כמובן לזכור שבין השתיים לא מתקיים תנאי הכרחי נוסף לייעוץ
,
,
